היסטוריה

simon_s_logo_slogenRGB-01

שמעון שלום, היה בערך בן 12, כשנכנס בוקר אחד לחדר הקטן שבו עבדה אמו כרמלה כתופרת.
הוא ראה אותה יושבת כפופה, על כיסא ישן ורעוע בתאורה חשוכה וליבו נשבר.
"אימא שלי ראויה לעבוד בתנאים נוחים ובריאים יותר" , חשב שמעון לעצמו ויצא מהחדר.
הוא לא הכיר אז מילים כמו ארגונומיה וסביבת עבודה, אבל האינטואיציה שלו והלב הגדול, הובילו אותו במדויק.
לא חלפה יממה והנער הצעיר הופיע שוב אצל אמו המופתעת עם כיסא חדש, מרופד ונוח –
כיסא שאותו בנה, הרכיב וריפד בנגריה ובמסגריה שבהן עבד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
הכיסא החדש של אמו , כרמלה , עורר הדים בשכונה ושמעון החל מקבל בקשות לייצר עוד ועוד כיסאות, לעוד ועוד אנשים.
שמו של הנער הצעיר משכונת רמת שיקמה, עבר מפה לאוזן ושמעון מצא עצמו, מתמקצע ומתמחה בהכנת כיסאות ובריפודם.
הדרך לפתיחת בית מלאכה קטן להכנת כיסאות וריפודם, היתה סלולה.
המסורת נוצרה.


הסיפור הזה, התרחש לפני יותר מארבעים שנה, אבל על המורשת הזו ועל המסורת רבת השנים, גדל שלום -
בנו של שמעון. עוד כילד קטן היה שלום הסקרן, מסתובב בנגריה וברפדיה ולומד מאביו הכל, את כל התורה.
האב הקפדן, לימד את בנו הכל, מא' ועד ת' - איך למתוח את הבד, בלי כיווצים, כמה סיכות לתקוע ובאיזה
כיסא, איך לשדך את הסיכות נכון, ועוד ועוד. "כשלעובד נוח, לבוס שלו נוח", נהג שמעון לשנן באוזני בנו, את
המוטו שלו, אבל שלום, היה מתקן בחיוך: "כשהעובד שמח - הבוס שלו שמח".
וכך, המקצוענות והפרפקציוניזם של האב, יחד עם התשוקה הבלתי נגמרת של בנו ללמוד ולהתפתח, גרמו
לעסק להתרחב ולפרוץ גבולות. שלום הבן לקח על עצמו, את ניהול החברה ופיתוחה ואילו שמעון, שנחשב היום
לרפד הטוב בארץ, מנהל את מפעל הייצור, מאחורי הקלעים, יחד עם משה בידנר (קצ'ו), מומחה בעל שם
עולמי, בארגונומיה והנדסת אנוש.